שירה אזולאי
אייר תשע"ב

שעת סיפור – מהמטבח דרך הלב היישר אלייך

שעת צהרים מוקדמת של יום שישי.

הרצפה עדיין רטובה, עוד כמה דקות ואוכל להנות מהתוצאה שתצדיק את המאמץ שלי.

בנות העשרה בפתח, עייפות למרות היום הקצר, מרחרחות על סף המטבח..

הן: אמא, יש משהו לטעום?

אני: יש. עוגת שוקולד, מתכון חדש.

הן מחליפות מבט ומחייכות, ניכר שזיהו על ההבעה והטון שיש משהו מעניין בחדש הנ"ל.

הן: טוב.. מה יש בעוגה?

 

[פותחת סוגריים גדולות, זה המקום לשתף אתכן בהסכם שקיים בבית שלנו,

הסכם שנחתם וירטואלית אי שם בתחילת הדרך שלי "כשחזרתי בתזונה".

במטבח שלנו אין סודות, הכל גלוי על השולחן (פשוטו כמשמעו)

הצד שלי בהסכם – אני מספרת לילדים ממה עשוי האוכל, אין רכיבים סודיים.

הצד שלהם – הילדים משתדלים לטעום מאכלים חדשים, אחר כך אפשר לומר אהבתי/לא אהבתי כמובן שהמשך האכילה הוא בבחירה שלהם. סוגרת סוגריים].

 

אני: אתן טועמות ואחר כך אני מספרת לכן ממה העוגה עשויה.

הן: אממ.. אבל מה עם ההסכם שלנו?

אני: היום אני כנה אתכן, אם אספר לכן ממה העוגה עשויה תבחרו שלא לטעום אותה, וחבל כי היא טעימה.

הבעה סקרנית מתפשטת באחת, והעייפות מפנה מקום לערנות צעירה.

הן מתחילות לנחש, זורקות לאוויר את מושאי הפחד שלהם.

קישואים? לא. בטטה? לא. גזר? לא. טופו?? הטון כבר עולה.. לא.

ההבעות מתחלפות מבהלה לצחוק.

אני: אין לכן סיכוי לגלות, הברכה "שהכל". מי אמיצה ומנסה?

הן: אני! (ביחד)

הסכין נשלפת ובחגיגיות מוגזמת משהו, הן פורסות דוגמית לכל אחת.

הברכה זוכה לתשומת לב מיוחדת הודות לדרמה המשעשעת, והן טועמות.

 

שעת סיפור שירה אזולאי מסע בריאות

 

אני מביטה בסקרנות (לגרסתן – בדריכות) ומגלה הבעת אכזבה..

הן: זאת עוגה רגילה.

במילים אחרות, על זה הייתה כל הדרמה?

הן מוסיפות: טעימה כמו העוגת שוקולד מהירה (עוגה פשוטה אך אהובה אצלנו. כאן המתכון)

אז מה הרכיב המיוחד והכמעט סודי?

אני שולפת מהמקפיא קופסה עם שעועית שחורה, מצפה לראות מבט נדהם.

שוב הן מפתיעות: זה הכל? כבר ממש חששנו (:

הן פורסות פרוסה נוספת, מנסות לזהות בה טעם שונה, איננו..

מאוחר יותר חוזר הבן, התהליך חוזר על עצמו כמעט במדויק.

ההבדל? למרות שנהנה מהטעימה הראשונה, אחרי הגילוי הוא פחות נלהב לפרוסה נוספת.

מתברר שלפעמים נשים יותר אמיצות מגברים.. (:

 

שעת סיפור שירה אזולאי מסע בריאות

 

סוף דבר, אני מרגישה שמעבר לאפיזודה הקטנה מחכות לי תובנות.

אפשר לומר חיזוק למחשבות שכבר קדמו לה.

חוזרת בהתרגשות שלוש שנים אחורה..

מוצרי מזון חדשים במזווה, מתכונים וריחות שאינם מוכרים,

חבורת ילדים חשדנים וסרבנים ואישה אחת מלאת רצון טוב וחוסר אונים.

בוחנת את הסיטואציה היום, מבינה כמה לא מובן הרגע הזה.

אמנם יש עוד כברת דרך לצעוד במסע המשפחתי שלנו,

אך נכון להיום, מודה מאוד על ההווה, מקווה ומתפללת על העתיד.

 

בהחלטה של רגע אני מחליטה לשבת ולכתוב לכן. כולנו אוהבות שעת סיפור נכון?

אולי גם אתן תיקחנה אתכן משהו לדרך, למסע האישי והמשפחתי שלכן.

נהנתן מהשיתוף? לקחתן משהו הביתה? מוזמנות לשתף אותי.

 

גילוי נאות, גם אני הייתי זקוקה לאומץ כדי לנסות את המתכון הנ"ל.

הוותיקות בינכן כבר יודעות, המתכונים שלי אינם כוללים רכיבים מפתיעים וחריגים.

באתר שלי לא תמצאי גלידת אבוקדו, עוגת בטטה ודומיהם..

במתכון הנ"ל נתקלתי מזמן ועברתי הלאה.

אבל השבוע קיבלתי המלצה מחברה, המקור היה כבר אמין יותר,

הוא גם השתלב לי עם הרצון להפחית גלוטן, כך ניסיתי ונהניתי.

את המתכון עוגת שוקולד לאמיצים תמצאי כאן

2 תגובות

  1. שירה היקרה!!
    מרתק!
    ממש שעת סיפור.
    בליתי את הפוסט בנשימה אחת.
    1)את כותבת מקסים ומעניין.
    2)במעט מילים העברת אותנו את כברת הדרך הארוכה..
    למדתי והחכמתי.
    מה שתפס אותי זה שלעיתים אנחנו מונחות במקום אחד במחשבות/חששות והחבר'ה ממשששש לא שם!
    וכמה פעמים זה גורם לנו להמנע מ….המון דברים.
    לגבי העוגה,הולכת לנסות כשתהיה לי שעועית אדומה-נכון?אני זוכרת טוב?!
    בנתיים ,אוחזת בלהרגיל אותם לעדשים ירוקות /שחורות:))

    1. תודה נחמה יקרה!!
      שימחתני (:
      אני השתמשתי בשעועית שחורה
      אפשר להכין גם עם אדומה או חומה.
      כאן אין צורך להרגיל אותם לטעם, פשוט כי לא יזהו אותו..

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

נגישות